סגירת PFO
הערכת הדמיה והאינדיקציה לסגירה, ביצוע סגירת PFO בצנתור בסיוע הטכנולוגיה המתקדמת ביותר בתחום.
PFO (PATENT FORAMEN OVALE) היא תעלה קטנה שנותרה פתוחה במחיצה הקיימת בין שתי העליות בלב. התעלה הזו קיימת אצל כולנו בחיים העובריים, ואמורה להיסגר באופן טבעי זמן קצר לאחר הלידה.
עם זאת, בכ-20-25% מהאנשים, התעלה נותרת פתוחה. אצל רוב האנשים, PFO אינו גורם לבעיות. עם זאת, במקרים מסוימים הוא עשוי להוות גורם לאירועים מוחיים או אירועי שבץ חולפים (TIA).
מטופלים/ות עד גיל 60-65 שעברו אירוע מוחי או TIA עוברים בירור מקיף על מנת לקבוע את הגורם. נסביר מעט על הבירור, האבחון, ודרכי הטיפול.
הבירור והאבחון
ההחלטה על הצורך בסגירת PFO מתקבלת לאחר בירור מקיף שמטרתו לקבוע האם ה-PFO הוא אכן הגורם הסביר לאירוע המוחי. סגירת PFO מומלצת בעיקר במקרים של שבץ מוחי בלתי מוסבר (Cryptogenic Stroke), בו מקורות אחרים לשבץ נשללו.
הבירור כולל:
- •ייעוץ נוירולוגי וקרדיולוגי: הערכה מקיפה של ההיסטוריה הרפואית, גורמי הסיכון לאירועים מוחיים, ובדיקה גופנית.
- •הדמיה מוחית: כגון MRI מוח, לאבחון האירוע המוחי.
- •אקו לב דרך הוושט (TEE - Transesophageal Echocardiography): בדיקה מרכזית המאפשרת הדמיה ברורה של ה-PFO, קביעת גודלו ומאפייניו, וחיפוש אחר מקורות אחרים לתסחיפים (כגון קרישי דם). הבדיקה מבוצעת לרוב עם הזרקת בועיות (Bubble Study) על מנת להגדיל את רגישות האבחנה.
- •דופלר טרנס-קרניאלי (TCD - Transcranial Doppler) עם Bubble Study: בדיקה המזהה זרימה של בועיות דרך ה-PFO ומעקב אחר הופעתן בכלי הדם במוח. בדיקה זו אינה חובה במסגרת הבירור, אך נעשית לעיתים קרובות.
- •הדמיה של עורקי הצוואר: לשלילת הפרעה בזרימת עורקי הדם למוח כגורם חלופי המסביר את האירוע המוחי.
- •הערכה של הפרעת קצב: בדיקת אק״ג, בדיקות הולטר, ולעיתים גם בדיקות ארוכות יותר כגון LOOP RECORDER. הבדיקות הללו נעשות על מנת לשלול קיום הפרעת קצב מסוג פרפור פרוזדורים, אשר יכולה בעצמה להיות הגורם לאירוע המוחי.
- •הערכה של קרישיות יתר: במסגרת הבירור מבוצעות בדיקות להערכת קרישיות יתר כגורם אפשרי לאירוע המוחי.
פרוצדורת סגירת ה-PFO (צנתור)
לאחר קבלת ההחלטה על צורך בסגירת ה-PFO, הפרוצדורה מבוצעת באמצעות צנתור לב.
מהלך הצנתור:
הצנתור נעשה בחדר הצנתורים, תחת טשטוש קל ועם הרדמה מקומית. הגישה אל הלב נעשית דרך וריד במפשעה.
לאחר העברת תיל רך אל הלב מבוצעת חציה של ה-PFO, והעברת צנתר ייעודי (צינור דק וחלול). דרך הצנתר מועבר התקן סגירה ייחודי (בצורת מטרייה או דסקית כפולה), אשר ממוקם בדיוק רב משני צידי הפתח של ה-PFO.
לאחר וידוא המיקום המדויק של ההתקן על ידי אקו ועל ידי שיקוף, ההתקן משוחרר, כך שהוא אוטם את הפתח. לאחר מכן הצנתר מוצא החוצה והמפשעה עוברת תפירה.
לפני שחרור ההתקן
לאחר שחרור ההתקן
התאוששות ומעקב
משך האשפוז
ברוב המקרים, המטופל משוחרר לביתו תוך פחות מ-24 שעות.
טיפול תרופתי
לאחר הפרוצדורה יש צורך בטיפול בנוגדי טסיות (על פי רוב אספירין לתקופה ממושכת, ופלאביקס ל3-6 חודשים) כדי למנוע היווצרות קרישי דם על ההתקן, עד שהלב מכסה אותו ברקמה טבעית. ב6 חודשים שלאחר הפעולה יש צורך גם ליטול אנטיביוטיקה לפני טיפולי שיניים על מנת למנוע זיהומים על ההתקן.
ב-6 חודשים שלאחר הפעולה יש צורך גם ליטול אנטיביוטיקה לפני טיפולי שיניים על מנת למנוע זיהומים על ההתקן.
מעקב
בדיקות אקו לב מתוזמנות יבוצעו לאחר הפרוצדורה (בדרך כלל כחצי שנה לאחר הצנתור) על מנת לוודא שההתקן ממוקם היטב ושה-PFO אטום.
לסיכום
סגירת PFO היא פרוצדורה פשוטה יחסית, בעלת שיעור הצלחה גבוה וסיכון נמוך, המהווה פתרון יעיל למניעת אירועים מוחיים חוזרים במקרים בהם ה-PFO זוהה כמקור הסביר לאירוע.